החלטה בתיק ת"א 5685-08-07

זוהי בקשה שהגיש המבקש (הנתבע), לעיכוב ביצוע של פסק הדין שניתן בתיק זה ביום 6.12.12, על פיו חוייב המבקש, ביחד ולחוד עם המשיב 2, לשלם למשיב 1 (התובע) סכום של 3,955,000 ש"ח, בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום 17.1.96, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד. לטענת המבקש, הסכום שנפסק עומד היום, בצרוף הריבית והפרשי ההצמדה, על סכום של למעלה מ-12,000,000 ש"ח, והחזר האגרה ושכר הטרחה עומדים על סכום של למעלה ממיליון ש"ח נוספים.

המבקש מבקש לעכב את ביצוע פסק הדין עד להחלטה בערעור שהגיש עליו, ולחילופין להפקיד בנאמנות את הסכום שנפסק עד להכרעה בערעור. המשיב 1 מתנגד לבקשה ומבקש לדחותה.

קראתי בעיון את טענות הצדדים בבקשה, בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה, והאזכורים שצוטטו בהן.

על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים, למעט בנסיבות חריגות. מה עוד, כשמדובר, כמו במקרה שלפנינו, בחיוב שהוא כספי בלבד.

שני תנאים נבדקים בבקשות מסוג זה והם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות.

בכל הנוגע לסיכויי הערעור; המבקש טוען כי "אין לצפות מן המותב שנתן את פסק הדין כי ישנה את דעתו בהחלטה בבקשה לעיכוב ביצועו", ועל כן, "בשלב זה בית המשפט נזהר מלשלול את סיכויי הערעור על החלטתו שלו".

אני מסכים כי ישנו קושי מסויים בכך שבית המשפט שנתן את פסק הדין צריך גם להחליט אם יש לערעור על פסק דינו סיכויים טובים להצליח. הערכה כזו מסורה יותר, בדרך הטבע, לערכאת הערעור. עם זאת, איני רואה עין בעין עם הגישה במספר פסקי הדין שצוטטו בבקשה, בהם הניח בית המשפט, בשל כך, לטובת המבקש, ולצורך העניין, שקיים סיכוי לערעור על פסק הדין. איני סבור שצריך להניח הנחות לטובת צד זה או אחר באופן אפריורי ואין סיבה שהמבקש יזכה להקלה בבקשתו כשמתוך שני תנאים שצריכים להיבדק, ניתן לו האחד ללא בדיקה לגופו. שופט הוא איש מקצוע ומיומן ולא יבטל סיכויי ערעור, ולו מועטים, אך ורק מן הסיבה שהוא זה שנתן את פסק הדין, גם אם הוא סבר וסבור שפסק הדין שנתן הינו נכון.

בענייננו, עיקר הערעור נסוב על שאלות של עובדות ומהימנות. מבחינה זו סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן הלכה היא כי אין דרכו של בית המשפט שלערעור להתערב בדרך כלל בקביעות מסוג זה. (בהערת אגב יצויין, כי המבקש לא הבין כנראה את שנאמר בפסק הדין בעניין ידיעת הדרגים הגבוהים בבנק על הפעולות שבוצעו, כשהדברים כוונו, כפי שעולה בבירור מפסק הדין, למנהל הסניף). הוא הדין בעניין הוצאות ושכר טרחה שנפסקו, שאף בהם אין בית המשפט שלערעור נוהג להתערב.

יחד עם זאת, המבקש מעלה גם טענות בעניין התיישנות, בעניין חלוקת האחריות בעקבות הקביעה של אשם תורם מצד התובע, ובעניין הנזק שנקבע על-פי אמדן. אין מקום, על כן, לשלול לגמרי את סיכוייו של הערעור.

בנוגע למאזן הנוחות; מדובר בסכום גבוה מאד יחסית, של  למעלה מ-13,000,000 ש"ח נכון להיום (לפי חישובו של המבקש). המשיב 1 טען בבקשה שהגיש לפטור מאגרה ובמהלך הדיונים למצב כספי קשה. אמנם בסופו של דבר שילם את האגרה, אולם זאת מפני שחוייב לעשות כן. המשיב 1 לא הראה שיש לו נכסים כספיים נזילים, אלא הביא רשימה של ששה נכסי מקרקעין שבבעלותו, אשר לפי הערכת שמאי מטעמו ערכם הכולל הוא מעל 10,000,000 ש"ח. ואולם, כפי שטוען המבקש, ובצדק, על דירת המגורים של המשיב 1 רובצות משכנתאות, חלק מהנכסים רשומים גם על שמות אשתו או אחיו, ועל חלק מהנכסים רשומים שעבודים או עיקולים.  לפי הערכת שמאי מטעם המבקש, שווים של הנכסים עולה כדי שני מיליון ש"ח בלבד, לאחר ניכוי החובות שבגינם רשומים השיעבודים והעיקולים, בהפחתה בשל מימוש מהיר, ולאחר תשלומי מס שבח והיטלי השבחה, ומבלי להביא בחשבון שחלקם רשומים עם בעלים נוספים כאמור.

מהאמור עולה כי קיים חשש סביר שהמשיב 1 יתקשה להחזיר את סכום פסק הדין. בפסיקה נקבע כי גובה הסכום שנפסק הינו שיקול בהערכת מידת הקושי שתהיה בהשבתו (בש"א 7637/06 כלל חברה לביטוח נ' פלוני (פורסם בנבו, 13.11.06) פסקה 7; ע"א 8693/11 מדינת ישראל נ' עזבון יבור (פורסם בנבו, 7.2.12) פסקה 10; רע"א 10487/07 חי נ' עמידר (פורסם בנבו, 5.2.08) פסקה 6; ע"א 9784/05 עיריית ת"א נ' גורן (פורסם בנבו, 1.12.05) פסקה 7). כשבאים לשקול את הנזק היחסי שייגרם לכל אחד מהצדדים ממתן או אי מתן הצו המבוקש, הרי שנזקו של המבקש, שהוא בנק ויכול לשלם את הסכום שנפסק בכל עת, יהיה גבוה יותר מנזקו של המשיב 1, אם האחרון לא יוכל להשיב את הכסף, אם וככל שהערעור יתקבל.

עם זאת, נראה שבכל מקרה המבקש יצטרך לשאת בסכום כזה או אחר בגין נזקי המשיב 1.

בשקלול כל האמור, אני מקבל את בקשתו החילופית של המבקש וקובע כדלקמן: המבקש יפקיד בתוך 21 יום את כל הסכום שנפסק בפסק הדין, בערכו היום, בידיהם הנאמנות של שני ב"כ הצדדים, עו"ד לשם ועו"ד בובליל, אשר יפקידו מייד את הסכום בחשבון נאמנות שיפתחו לשם כך, שישמור על ערך הכסף, כשרק חתימה משותפת של שניהם תאפשר משיכת והוצאת הכספים שיהיו בו, בהתאם לתוצאת פסק הדין שיינתן בערעור. על אף האמור לעיל, סכום של 1 מיליון ש"ח מתוך הסכום שנפסק ישולם למשיב 1 תוך 21 יום וכן מלוא סכום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו ((בעניין תשלום ההוצאות ושכ"ט עו"ד ראו ע"א 8602/12 מנחם נ' גולן (נבו, 16.1.13) פסקה 8, וע"א 7673/12 תנובה נ' גבעולים ( נבו, 24.1.13) פסקה 19 סיפא).

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ג, 28 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: